סיפור ההפחתה שלי

כך כותב ניב שלייפר, בוגר תואר ראשון בבוגר תואר ראשון במדעי כדור הארץ בהתמחות מדעי האטמוספירה ואוקיאנוגרפיה, על התהליך האישי והארוך שהוא עבר בהתמודדות עם מערכת היחסים שלו עם התרופות לחרדה שנטל.

ניב, למוד ניסיון מהקשיים בגמילה מהתרופות ומדרך החתחתים שעבר, משתף בידע שלו כדי שלבאים אחריו שירצו להפחית תרופות, תהיה עוד נקודת מבט בהירה ומפורטת להסתמך עליה במסע הזה.

והינה מה שניב כתב לנו:

"אני לוקח תרופות 11 שנה. יש לי רקע אקדמי מדעי אבל בתחום אחר, אני עשיתי תואר ראשון במדעי כדה"א בירושלים במדעי אטמוספירה. אבל בתחום הפחתת התרופות הייתי צריך ללמוד את הכל לבד. תיכף אפרט, רק אגיד קודם מה גרם לי לרצות להפחית. הייתי על ציפרמיל כמה שנים, אחרי זה ויאפקס ומלפני שנה וחצי סימבלטה. בשנים הראשונות (2010,2011…) הן עזרו מאוד אבל בשנים האחרונות ההיפך הוא זה שקורה והחרדות אפילו החמירו ונהיו יותר קבועות מאשר לפני התרופות, ובמשבר שהיה לי לפני שנה וחצי (שאז גם החליפו לי לסימבלטה) התחלתי לחשוד שהבעיה היא הלקיחה הממושכת של התרופות שלאחר שנים גרמה לסבילות אליהן שגרמה לבעיה חמורה יותר מאשר לפני התרופות.

אציין שבאמצע העשור (שנת 2013) הפסקתי בצורה לא חכמה את הכדור; מהירה מדי, מה שהביא אותי לחצי שנה מאוד קשה שלאחריה חזרתי לכדור. מכאן התחלתי להפחית אותן בעזרת קהילת פורומים בחו"ל ששם נחשפתי למסלול ההפחתה של 10%. קראתי גם את הספר של וויטאקר וגם הרבה סרטונים שלכם שאתם פרסמתם. חקרתי לאורך ולרוחב את הפורומים (survivingantidepressants.com) במשך כמה חודשים בקיץ שעבר, כולל כל הכלים שהם נותנים להתמודדות וכולל גם אתרי גמילה נוספים באנגלית, גם קבוצת הפייסבוק של סימבלטה ששם אפילו אומרים בין 2 ל-5% בלבד בכל הפחתה כנראה עקב היותו SNRI וזמן מחצית חיים קצר. מסתבר אם כן שאפילו הורדה מרבע כדור ל0 משולה לקפיצה מבניין 4 קומות אחרי שמבינים את זה.

בקיצור ממש למדתי את זה לעומק ובדקתי בדיוק מה קצב ההורדה שנכון לי, ולא נותר לי אלא להגיע למסקנה, לפחות לפי דעתי האישית, שלהרבה אנשים (לא כולם, אבל להרבה) ההפחתה צריכה להיארך חצי מהזמן שבו הם היו על תרופות בסה"כ או אפילו אותו מספר שנים בדיוק. כי להבנתי יש הערכת חסר חמורה לשינויים שהמוח מבצע במהלך שנות התרופה שינויי אדפטציה מאוד עמוקים, שהתפיסה השלטת כיום ברפואה לא באמת מאמינה ולא רואה את המוח ברזולוציה כזאת ואנחנו עדיין לכודים בפרדיגמה שרואה את המוח באופן (יחסית) פשטני, ולכן גם לא מאמינים שצריך לתת למוח ולגוף זמן כה רב כדי להחזיר בחזרה את כל השינויים שביצעו, וזה לדעתי בסיס הכשל שגורם להמלצות על הורדות שהן מטורפות ולא הגיוניות ולסבל עצום למטופלים, ואחרי זה המטופלים מקבלים את הרושם שהנה זו הוכחה למחלה ושהם לא יוכלו להסתדר בלי התרופות/עם מינון מופחת ואז בכלל נפגע להם הדימוי העצמי בקיצור בלאגן שלם.

זה לא שאין הפרעה מתחת אבל יש לדעתי הבדל בין ההפרעה מתחת לבין תסמיני הגמילה שהם לרוב הרבה יותר גרועים ונתפסים כ"הוכחה" למחלה שיכלה להימנע אם רק היו מורידים באמת בקצב הנכון שמכבד את המוח והגוף כמערכת באמת אינסופית במורכבותה שהפרדיגמה של הרפואה המערבית כיום היא קצת איך לומר פשטנית רדוקציוניסטית ומתנשאת מעל הגוף במקום שזה יהיה הפוך."

(ציור של ריצ'רד בוסמן)

השאר לנו תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן