מטופלים שהפחיתו את השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות באופן מדורג, המשיכו לתפקד אחרי חמש שנים במצב טוב כמו אלו שהמשיכו ליטול תרופות.
מחקר חדש של ד"ר סנדרה סטיינגרד מאוניברסיטת ורמונט, מצא שמטופלים רבים במרכז קהילתי לבריאות הנפש הצליחו להפחית את השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות שלהם באופן הדרגתי. לאחר חמש שנים, חולים אלה הצליחו לתפקד בדיוק כמו אלה שלא הפחיתו את התרופות האנטי-פסיכוטיות שלהם, הן מבחינת מספר האשפוזים והן מבחינת מצב התעסוקה.
המאמר, שפורסם בכתב העת "בריאות הנפש הקהילתית", הגיע למסקנה שהמטופלים הצליחו להפחית את מינון התרופות האנטי-פסיכוטיות ביעילות, והצליחו לשמור על רמה זהה של תפקוד כמו אלה שלא הפחיתו את המינון.
לדברי ד"ר סטינגרד, לעיתים קרובות מטופלים נוטלים מינונים גבוהים מהצורך של תרופות אנטי פסיכוטיות. לדוגמה, במצב חירום, רופאים עשויים לקבוע מינון גבוה של תרופות אנטי פסיכוטיות. בהמשך הדרך מטפלים אחרים אינם ששים להפחית את המינון, גם לאחר שהחולים התייצבו ומתפקדים בקהילה.
שימוש ארוך טווח בתרופות אנטי-פסיכוטיות (אפילו עם התרופות החדשות יותר) נקשר לתופעות לוואי רבות, כגון עלייה קיצונית במשקל, בעיות מטבוליות ועוד. התרופות אף נקשרו להחמרת המצב לטווח הארוך עבור אנשים עם אבחנה פסיכוטית.
סטינגרד מסבירה כי מבקרי ההפחתה מאמינים כי יידוע החולים לגבי הסיכונים שבנטילת התרופות ומתן שליטה למטופלים על הטיפול שהם מקבלים הן פרקטיקות מסוכנות. מבקרים אלה מצביעים על כך שחולים עלולים להפסיק את התרופות שלהם באופן פתאומי ולגרום בכך לתוצאות חמורות. עם זאת, מחקר חדש זה מוצא אחרת, דבר המצביע על כך שהמטופלים מסוגלים ליותר מאשר מבקרים אלה מאמינים.
"הדיונים האלה לא הובילו לנטישה המונית של טיפול בתרופות", היא כותבת. למעשה, "רוב החולים היו זהירים". בנוסף, לאלו שהפחיתו את השימוש בתרופות היו תוצאות דומות, דבר המצביע על כך שהטיפול שלהם לא נפגע עקב ההפחתה.
סטינגרד כותבת כי חולים צריכים לקבל מידע נוסף, כי מותר להם לדון בסיכונים וביתרונות של טיפול אנטי פסיכוטי עם הרופאים שלהם וכי חולים צריכים להיות מיודעים באופן מלא כדי שיוכלו לקבל החלטות מושכלות על הטיפול הנפשי שלהם.
סיקור המאמר מתוך האתר Mad in America