"בחלקים רבים בעולם, כמות המרשמים לתרופות פסיכיאטריות ממשיכה לטפס, ועם זאת אנו משקיעים מעט זמן ומאמץ כדי לעזור לאנשים שהגיעו לסיום הטיפול ורוצים להפסיק", כותב ד"ר גרוט. "המחקר התצפיתי האחרון שלנו מדגיש בבירור כי קשה להפסיק ליטול תרופות אנטי דיכאוניות, וגם ממחיש את היעילות של שימוש ברצועות הפחתה כדי לעזור לאנשים לסגת, תוך מזעור או הימנעות מסימפטומים לא נעימים. רצועות הפחתה יכולות לספק שיטה אמינה, בטוחה וקלה לחולים לעבוד עם רופאים כדי להפחית את נטל התרופות שלהם".
רצועות הפחתה חולקו על ידי מלכ"ר הולנדי בשם סינדרלה תרפויטיס. אלה הן חבילות תרופות מותאמות אישית, שבהן לכל גלולה יש אותה כמות קטנה או קטנה במקצת מזו האחרונה. משתמשים יכולים להשתמש ברצועות ההפחתה במשך חודשים כדי לגמול את עצמם באיטיות מתרופות נוגדות דיכאון. הרצועות מאפשרות למשתמשים לקבל שליטה רבה יותר על משך הזמן שאורך תהליך ההפסקה.
ללא שימוש ברצועות הפחתה, יש רק שתי אפשרויות להפסקת השימוש בתרופות נוגדות דיכאון (למעט הפסקה מלאה ומיידית): משתמשים יכולים לבצע קפיצות מינונים גדולות בין המינון המסופק על ידי חברות התרופות, דבר אשר מגדיל את הסבירות לתסמיני גמילה חמורים. האפשרות השנייה היא למחוץ או לפתוח גלולות, ולקחת רק חלק מן המינון. גם אפשרות זאת בעייתית מכיוון שהוא לא תמיד מדויק בגלל פיזור לא שווה של החומר הפעיל לאורך הגלולה למשל.
למשתמשים יש הרבה סיבות להפסיק נטילת תרופות נוגדות דיכאון. במחקרים קודמים, תופעות לוואי (כגון תופעות לוואי מיניות, עלייה במשקל, קהות רגשית) דווחו על ידי עד 72% מהמשתתפים. המשתתפים הביעו גם חששות לגבי ההשפעות האפשריות ארוכות הטווח של התרופות. בנוסף, חלק מהמשתתפים פשוט חשו כי הם השתפרו מספיק כדי להפסיק לקחת את התרופה.
למרבה הצער, אנשים רבים המנסים להפסיק את הטיפול התרופתי שלהם מתקשים לעשות זאת. לעתים קרובות, זה יכול להיות בגלל תסמיני הגמילה, אשר יכולים להיות חמורים במשך חודשים או אפילו שנים. תסמינים אלה מתוארים כשונים מהתעוררות הסימפטומים הדיכאוניים (כגון תסמינים דמויי שפעת, סחרחורת או "קצרים במוח").
במחקר הנוכחי, 895 משתמשים בהולנד ניסו להפסיק את הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון באמצעות רצועות הפחתה. חציון כמות הזמן בו נטלו המשתמשים תרופות נוגדות דיכאון היה 2-5 שנים. שישים ושניים אחוזים ניסו לעצור לפני כן – רובם ניסו פעמים רבות.
כמעט כולם (97%) סבלו מתסמיני גמילה במהלך הניסיונות קודמים. מחצית מאלו (49%) חוו גמילה חמורה, ודירגו את הסימפטומים שלהם ברמה המקסימלית המותרת על פי הסולם (7 בסולם של 1-7). לאחר שימוש ברצועות הפחתה, 71% הצליחו להפסיק בהצלחה את התרופה, וזה בולט במיוחד משום ששני שלישים ניסו ולא עשו זאת קודם לכן. אלה שהצליחו זאת השתמשו בחציון של 2 רצועות הפחתה על פני 56 ימים.
משך הזמן הדרוש כדי להפחית את התרופה נמצא בקורלציה עם פרק הזמן שאותו האדם השתמש בתרופה. משתמשים שהשתמשו בתרופות נוגדות דיכאון למשך זמן רב יותר נזקקו לזמן רב יותר באופן משמעותי כדי לפחית את השימוש בתרופה בהצלחה.
בסוף המחקר, 8% נוספים מהמשתתפים עדיין נמצאו בתהליך הפחתה של נוגדי הדיכאון שלהם. 4% אחוזים מהמשתתפים הפסיקו לנסות לעשות זאת בשל השפעות גמילה חמורות, גם עם רצועות הפחתה. עוד 6% הפסיקו לנסות להפסיק בגלל חזרה של סימפטומים דיכאוניים. רוב המשתתפים לקחו או paroxetine (Paxil, 47%) או venlafaxine (אפקסור, 43%).
"הממצאים ש -97% מתוך 600 האנשים שניסו להפסיק נטילת מתרופות נוגדות דיכאון חוו תופעות נסיגה, הם מדאיגים", כתב ד"ר ג'ים ואן-אס מאוניברסיטת מאסטריכט בעקבות פרסום המחקר. "מתוך העובדה ש -49% מהם סימנו את הרמה הקיצונית ביותר בסולם החומרה של תופעות הגמילה, עולה כי אין זה נסלח עבור אנשי מקצוע להמשיך לצמצם או להתעלם מנושא זה. נושא אשר משפיע באופן משמעותי על חייהם של מיליוני אנשים ".
בחודש שעבר, אנשים רבים הציגו את השפעות הגמילה של תרופות נוגדות דיכאון במאמר בניו יורק טיימס שכותרתו "אנשים רבים הנוטלים תרופות נוגדות דיכאון גילו שהם לא יכולים להפסיק." מאמר זה כלל את הסיפורים של אנשים רבים שניסו להפסיק תרופות נוגדות דיכאון שנטלו, רק כדי לגלות תסמיני גמילה חמורים, כולל סחרחורת, בלבול ונדודי שינה, כמו גם בחילה ו "קצרים במוח". גרוע מכך, רבים מן האנשים שרואיינו קיבלו מעט עזרה או שכלל לא קיבלו עזרה מהרופאים שרשמו להם את התרופות, ודיווחו כי אותם רופאים לא הזהירו כי השפעות הגמילה מהתרופה עלולות להיות כל כך חמורות.
למרבה הצער, השפעות הגמילה מתרופות נוגדות דיכאון אינן חדשות לקהילה המדעית – אף על פי שרק לעתים רחוקות הם מכירים בכך בפומבי. במחקר שפורסם ב -2016 וצוטט במאמר ב"ניו יורק טיימס" באותה שנה, חוקרים סקרו אנשים על תרופות נוגדות דיכאון ומצאו כי ל -73.5% היו השפעות גמילה. המשתתפים גם הביעו רצון לקבל מידע טוב יותר על תוצאות ארוכות טווח, השפעות הפסקה ותמיכה להפסקת תרופות נוגדות דיכאון. מחצית מהמשתתפים במחקר ציינו כי הם חשים "מכורים" לתרופות נוגדות דיכאון.
מאמר שפורסם לאחרונה ב"ניו יורק טיימס" ציטט מחקר חדש נוסף בו נכתב כי כמחצית מהמשתתפים לא הצליחו להפסיק נטילת תרופות נוגדות דיכאון בשל חומרת תסמיני הגמילה. מחקר זה מצא גם כי הרופאים שסיפקו את המרשמים לא ידעו בדרך כלל לתמוך בתהליך ההפסקה. באותו מחקר דיווחו כי 86% מאלה שהפסיקו בהצלחה שמחו על ההחלטה.
הכתבה מתוך האתר Mad in America