טוען

לחץ לחפש

המדריך למזעור נזקים חלק שני – תרופות פסיכיאטריות

שתף

לחץ כאן להורדת המדריך השלם כקובץ PDF

תתי-פרקים:
א. איך תרופות פסיכיאטריות עובדות?
ב. האם תרופות פסיכיאטריות מתקנות את הכימיה שלך או מטפלות במחלה?
ג. את מי להאשים? את עצמי? את הביולוגיה שלי? אף אחד?
ד. איך תרופות פסיכיאטריות משפיעות על המוח?

א. איך תרופות פסיכאטריות עובדות?

 

רוב האנשים פוגשים לראשונה את האפשרות של נטילת תרופות כאשר "במצוקה וגורמים למצוקה" הם חווים מצבים קיצוניים של מצוקה רגשי, או כאשר בן משפחה או אדם קרוב מדווח על התנהגות מדאיגה ומסוכנת עקב התנהלותם החריגה בטענה שהם לא עצמם ושולח אותם לרופא, או שזהו שילוב מסוים של השניים. במדריך הפרעות הנפש הפסיכיאטרי יש הגדרות רבות למצבים נפשיים חריגים מהנורמה, כמו חרדה, דיכאון, מאניה דפרסיה, פסיכוזה (אבדן קשר עם המציאות), סכיזופרניה, שמיעת קולות, הזיות, חוויות מיסטיות, פחדים, פרנויה, אובססיות לסוגיהן, הפרעות אכילה ועוד תסמינים רבים, שמשתנים עם הזמן. רופאים פסיכיאטרים טוענים במקרים רבים כי המצוקה הרגשית, והתסמינים החריגים נובעים מהפרעה נפשית אשר לה בסיס ביוכימי וכי מצוקתם הנפשית מסוכנת (כגון מחשבות אובדניות או החמרה של הסימפטומים) ורצוי לצרוך טיפול תרופתי.

תרופות פסיכיאטריות פועלות על המוח ומשנות את מצב הרוח והתודעה כמו כל חומר פסיכו-אקטיבי אחר תרופות פסיכיאטריות רבות מקהות את החושים ועוזרות להפחית את הסימפטומים של המצוקה הרגשית, מפחיתות את הרגישות, מרגיעות את המתמודד ומאפשרות שינה ומנוחה מדאגות ומחשבות.התרופות עוזרות לחלק מאנשים, הן מטשטשות ומקהות את הרגש ומתמודדים רבים מרגישים שבזכות התרופות הם מסוגלים לחזור ולנהל את חייהם. חשוב להבין עם זאת כי תרופות פסיכיאטריות אינן משנות את הגורמים הבסיסיים של המצוקה הרגשית. הן רק מווסתות ומקהות את הרגש. הדרך הטובה ביותר להסתכל עליהן היא ככלים או מנגנוני התמודדות שעשויים להקל על התסמינים ולסלול את הדרך לשינוי. אבל קיימים סיכונים משמעותיים עבור כל מי שלוקח אותן במיוחד אלו שנוטלים כדורים פסיכיאטרים

ב. האם תרופות פסיכיאטריות מתקנות את הכימיה שלך או מטפלות במחלה?

 

אנשים למדו לחשוב כי הפרעות נפשיות נובעות מכימיה "לא נורמלית" של המוח. אנשים למדו לחשוב כי ההפרעות נגרמות עקב נטיות גנטיות, וכי יש צורך בנטילת תרופות פסיכיאטריות בכדי לתקן את חוסר האיזון במוח. עם זאת לא הדרך בה התרופות פועלות, ולא הוכחה על ידי מחקרים מדעיים עובדה בסיסית זאת אינה נודעת בציבור הרחב, יש לזכור שלקיום מחלות הנפש במוח הפיזי אין ממצאים וראיות, ואינם הוכחו אף פעם באופן המדעי. האמונה בתיאוריות הללו מחזקת את התחושה של הקורבן חסר הישע של הביולוגיה ושאין אפשרויות שלא כוללות טיפול תרופתי.

למרות עשורים של מחקר יקר, חוסר איזון כימי, נטיות גנטיות, או מומים במוח לא נמצאו באופן עקבי כגורם להפרעה דו קוטבית, דיכאון, או סכיזופרניה. התקשורת מדווחת על מחקרים "מבטיחים" הדורשים "מחקר נוסף" אבל שום דבר חד-משמעי לא נמצא. באותיות הקטנות של העמוד שמגיע עם התרופה, נמצא כי תנאים אלו "עלולים להיגרם על ידי" חברות התרופות מודות שהן משערות ואינו בטוחות בטענתם לגבי חוסר האיזון הכימי. (בדיקות פיזיות, כגון סריקת מוח או בדיקות דם, אינן משמשות לאבחון מחלות כגון הפרעה דו-קוטבית, סכיזופרניה, או דיכאון, ואינן יכולות לחשוף כי מוח הוא לא נורמלי או נורמלי.(מצבים של שינוי עם גורמים ביולוגיים יכולים להיות כשיש זעזוע מוח, דמנציה,או בהשפעת אלכוהול  ובמקום זאת מכונים "מצבים אורגניים") מעולם לא נקבעו מדדים בסיסיים לגבי מהו מוח "פסיכולוגי נורמלי" לכלל בני האדם. לשלושה אנשים בעלי אבחנה זהה עשויה להיות פעילות כימית מוח שונה מאוד ולמישהו עם פעילות כימית דומה של המוח אולי אין אבחנה כלל. הרפואה עדיין לא גילתה את הביולוגיה של מחלות נפש באותה הצורה כמו שחפת, תסמונת דאון, או סוכרת. מצוקה ומצבי קיצון רגשיים פתוחים לפרשנות.

מה לגבי גנטיקה? נדמה שהפרעות נפש "עוברות בתורשה" אבל גם התעללות בילדים ועוני. סביבה, ציפיות, טראומה בין-דורית והיסטוריה משפחתית יכולים להיגרם ע"י גורמים רבים ולא רק מתורשה בלתי נמנעת. מחקרים טועני שלתאומים יש סיכוי גבוה יותר לחלוק את אותה אבחנה, אך מחקרים אלה לרוב בעייתיים ומוגזמים הורים יודעים שיש ילדים בעלי מזג שונה אפילו בלידתם הם מבחינים בכך, אבל לחינוך ישנה השפעה רבה על מבנה הנפש. תכונות כמו רגישות ויצירתיות עלולות להתפתח לשיגעון בעקבות שימוש בסמים או באלכוהול ובעקבות גורמים חברתיים שונים, כגון טראומה ודיכוי. חקר הגנום האנושי עדיין לא חשף כל הוכחה גנטית למחלות נפש, והרעיון של "נטייה" גנטית נשאר ספקולטיבי ובלתי-מוכח.

למעשה, ככל שמדעי המוח מגלים יותר על הגנים ואופן השפעתם על ההתנהגות ועל המוח, התמונה נעשית מסובכת יותר. מחקרים חדשים כמו בתחום ה"אפיגנטיקה" מראים כי הגנטיקה יכולה להשתנות ע"י אינטראקציה עם הסביבה שיכולה לדוגמה להפעיל או לכבות גנים לסירוגין. השימוש במדע הגנים מפשט יתר על המידה את מנגנוני ההתנהגות האנושית המורכבת ושימוש בטענה שכזאת כמותה כנסיגה אל המושגים המפוקפקים והלא מפותחים של הדרוויניזם החברתי. טענה שכזאת מציגה את המתמודדים כאנשים חלשי אופי, נחותים, פגומים, נכים ופחות אנושיים.

לכל רגש ומחשבה יש במוח ביטוי ביולוגי, אבל אצל כל אדם ואדם ביטוי זה יוביל להתנהגות שונה. מתח, למשל, מזוהה עם כימיה במוח, אבל אדם אחד יכול לשגשג תחת מצבים מלחיצים אשר יהיו מאיימים לחברו. המדע החדש העוסק בפלסטיות של מערכת העצבים (Neuroplasticity) מראה כי המוח נמצא במגמת צמיחה מתמדת ולמידה עצמית אשר יכולה לשנות את מבנה המוח: פסיכותרפיה למשל, יכולה לארגן מחדש את מבנה המוח. לאחרונה חוקרים מצאו את האזורים במוח הקשורים לשינון מפות בקרב נהגי המוניות בלונדון. אם הלמידה יכולה להשפיע על מבנה המוח באופן כה עמוק, אזי אנחנו לא מוגבלים ידי הביולוגיה כפי שסברנו פעם.

פילוסופים ומדענים נחלקו ביניהם במשך מאות שנים לגבי השאלה, כיצד התודעה נובעת מהמוח והגוף. האם המושג "מחלת נפש" נוגע לשאלה חברתית ורוחנית או לקביעה רפואית? האם "הפרעה" היא מונח פוליטי ותרבותי או ביולוגי? פסיכיאטרים אינם יכולים לטעון כי נפתרה התעלומה של הקשר בין הגוף לנפש מאחורי השיגעון.

ללא תשובות ברורות מהמדע, אבחנה פסיכיאטרית היא בסופו של דבר לא קביעת עובדה אלא בגדר חוות דעת סובייקטיבית של הרופא המטפל. הרופא בהכרח מסתמך על תפיסותיו, ידיעותיו, פחדיו, ודעות קדומות. רופאים לעיתים לא מסכימים זה עם זה, ומטופלים מקבלים לפעמים אבחנות שונות לאורך זמן, והאפלייה על בסיס מעמד, גזע, ומין נפוצה.

ההחלטה האם לקחת תרופות פסיכיאטריות צריכה להתבסס על התועלת של השפעת התרופה ביחס למצב הקיים ולסכונים הכרוכים וכמובן משך זמן הטיפול התרופתי ואפשרויות הפסקת הטיפול לכשיידרש או שהטיפול לא נושא פרי. אסור לנטול תרופות פסיכיאטריות על בסיס האמונה השגויה כי האדם "חייב" להיות על התרופות כל חייו בגלל ביולוגיה או גנים.

ג. את מי להאשים? את עצמי? את הביולוגיה שלי? אף אחד?

אם הביולוגיה והכימיה של המוח הם לא ה"אשמים" בתסמינים כגון: חרדה, שמיעת קולות, מחשבות אובדניות ומסוכנות, מאניה, או מצוקה אחרת, האם זה אומר כי האשמה היא שלך? האם זה אשמתו של המוח שלך או ששלך?

אבחנה פסיכיאטרית יכולה להיות הקלה עצומה אם האפשרות היחידה האחרת היא להאשים את עצמך בעצלנות, חולשה, או זיוף מחלתך. כאשר אתה מרגיש חסר אונים ואנשים לא לוקחים את הכאב שלך ברצינות או שאינם מבינים לליבך ואמפטיים אליך, רופא שאומר שיש לך הפרעה נפשית נותן אישור לכאב זה ומוריד ממך את האחריות. מחשבות על הפחתת מינונים או החלפת תרופות או גמילה מתרופות יכולה להעביר מסר לא נכון ומבלבל, מחשבות ודיבורים על נושא התרופות משדרים שהסבל שלך לא נורא ואתה יכול להסתדר בלי התרופות. ניסיון גמילה כושל, מצד שני, מייצר הרגשה של כישלון ומציף רגשות אשמה ובושה קשים מאד, כאילו לא התאמצת מספיק כאילו הכל תלוי רק בך.

זה לא הוגן, החשיבה שאלו האפשרויות היחידות משאירה אנשים חסרי ישע ולכודים במערכת בריאות הנפש. תעשיית התרופות מנצלת את הדילמה הזאת ומעבירה מסרים פרסומיים שהמסר שלהם הוא שבמידה והכאב הוא אכן רציני ומאיים, יש צורך בטיפול תרופתי ובמידה ואינך מוכן לטיפול שכזה אזי אתה ברשות עצמך ודן את עצמך לסבל. העצמה עצמית משמעותה להסתכל מעבר לנקודת מבט צרה זו ולאמץ הסתכלות רחבה יותר על הנושא.

כל אדם צריך תמיכה, לכל אחד מאיתנו יש את החלקים של חיינו בהם אנו מרגישים חסרי אונים. כולנו צריכים ללמוד איך לאזן אחריות אישית עם היכולת לבקש עזרה.לא צריך להאשים את המוח בכדי לתת לעצמך קצת חמלה.

מכיוון שלמדע הרפואה אין תשובות, זה תלוי בכל אדם להבין את חייו באופן הכי הגיוני לו. המשאבים במדריך זה יכולים לפתוח אפשרויות חדשות. למשל, אגודת הפסיכולוגים הבריטית מציעה כי לחלק מהאנשים יש רגישות גדולה יותר למתח מאחרים. התנועה לשמיעת קולות מעודדת אותנו לקבל וללמוד מחוויות בלתי שגרתיות במקום לראות בהן תסמינים חסרי משמעות מהם עלינו להפטר.

תיאוריות אין ספור נכתבו על השיגעון, על הדיכאון, על טראומה והתעללות, התעוררות רוחנית, רגישויות נפשיות, דינאמיקה משפחתית, השפעות חברתיות, הבדלים תרבותיים ועל ההשפעה של דיכוי ותופעות נפשיות. בחברות מסוימות אפילו מקבלים חוויות אלו כרגילות ונורמליות וחוויות כגון שמיעת קולות הזיות נחוות כרוחניות ומיסטיות.

במידה ואנשים שואלים, זו ההחלטה שלך מה לומר או לא לומר, כגון "אני ניצול טראומה", "אני חווה מצבי קיצון", או "אני שונה מאשר רוב האנשים, ואני עדיין לומד להבין את זה"- או לא לומר דבר בכלל.חיבור עם מתמודדים שחוו או עדיין חווים חוויות דומות לשלך, כגון קבוצות תמיכת עם מתמודדים או אפילו באינטרנט, יכולים להיות משמעותיים בשעה שאתה מברר מי אתה.

הסבל שלך הוא אמיתי, בין אם אתה מחליט לקחת תרופות או לא. הרגשת חסר האונים והצורך שלך בעזרה לא אומרים שאתה אדם שבור ומסכן או שאתה קורבן פסיבי של הביולוגיה והגנטיקה שלך.

ההסברים שאתה מקבל או נותן לעצמך כמו שימוש בסמים, טראומה, רגישות יתר, או רוחניות תקפים בדיוק כמו כל הסבר אחר. אתה עדיין ראוי לעזרה, גם אם אתה לא מאמין שהמוח שלך הוא לא נורמלי ואפילו אם אתה חושב מחוץ לשפה המקובלת של "מחלה פסיכיאטרית" ו"הפרעות נפשיות".

ד. איך תרופות פסיכיאטריות משפיעות על המוח?

כמו כל חומר משנה תודעה, תרופות פסיכיאטריות הן בעלות השפעה פסיכו-אקטיבית ומשנות את ההתנהגות, המודעות, התפיסה והרגשות באמצעות השפעה על הכימיה של המוח. התועלת והסיכונים מהתרופות נובעות משינויים במוח ובגוף ומשינויים בתודעה כולל מציפיות ופלצבו

התיאוריות הרווחות בפסיכיאטריה טוענות שהתרופות הפסיכיאטריות משנות את הרמות של הכימיקלים ומשפיעות על המוליכים העצביים (נוירוטרנסמיטורים, למעט נוגדי פרכוסים לאפילפסיה, ו"מייצבי מצב רוח" כגון ליתיום אשר משפיעים באופן שונה ע"י שינוי זרימת הדם והפעילות החשמלית במוח.) הנוירוטרנסמיטורים משפיעים על מצב הרוח ועל התפקוד המנטאלי, כל התאים של מערכת העצבים, כולל תאי המוח, משתמשים בנוירוטרנסמיטורים על מנת לתקשר אחד עם השני. כאשר רמות הנוירוטרנסמיטר משתנה, הקולטנים של התאים, אשר תפקידם לקלוט ולהסדיר את תפקוד הנוירוטרנסמיטורים, הופכים רגישים יותר, ויכולים להתרחב או להתכווץ בכדי להתאים את עצמם.

תרופות נגד דיכאון מסוג SSRI ("מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין") למשל אמורים להעלות את רמת התפקוד של הנוירוטרנסמיטר סרוטונין במוח ולהפחית את מספר הקולטנים של סרוטונין. תרופות אנטי-פסיכוטיות כמו הלידול נועדו להוריד את רמת הדופמין ולהגדיל את מספר קולטני הדופמין במוח. פעולה זו על נוירוטרנסמיטורים ועל הקולטנים זהה עבור כל חומר פסיכו-אקטיבי. אלכוהול משפיע על הנוירוטרנסמיטורים דופמין וסרוטונין, וקוקאין משנה את הרמות הן של דופמין וסרוטונין, כמו גם נוראדרנלין.

בעוד שינויים אלו מתחוללים בגוף, התודעה שלך מפרשת ומגיבה לשינויים אלו בדרך מיוחדת משלך בהתאם למבנה האישיות הייחודי רק לך, כמו שאלכוהול עלול להרגיע אותך או לגרום לך לתחושת עצבנות, תרופות נגד דיכאון עשויות להמריץ אנשים מסוימים או לגרום לאחרים להיות פחות רגישים. בגלל אפקט הפלצבו והציפייה, כל אחד הוא שונה. ההתנסות שלך עם התרופה , עשויה להיות שונה כמו זו של אחרים, ותהייה ייחודית לך. סמוך על עצמך.  

 

Tags:

אולי תאהב גם את

1 Comments

כתוב תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *